אז ככה, בגדול אני מאמין שלכל אחד יש את הדרך שהוא אמור לעבור, אפשר לקרוא לזה גורל, אך לדעתי זה לא גורל בלבד. אני מצאתי את הכיוון ואת הדבר שגרם לי לפרוח, אך זה קרה אחרי שנים ארוכות של חיפוש מבלי לדעת מה יהיה איתי ומה אני אעשה כשאהיה גדול.

היו רגעים רבים שהאופטימיות היתה רחוקה ממני וזה מצב מאוד קשה ומטריד להיות בו. אך אלה הן רגשות ותחושות. בפן הפרקטי (פרקטי רק בתפיסה 🙂 אני זוכר שקיבלתי החלטה מודעת, לפתוח את ידי אל היקום ולתת לו להוביל אותי. החלטתי להגיד יותר כן מ-לא, לכל דבר, בין אם זה לראות חבר או ללכת למקום זה או אחר….

החלטתי להיפגש עם אנשים ולצאת יותר מהבית, כדי לעזור להזדמנות הבאה למצוא אותי… גם האמנתי שתמיד צריכה להיות זרימה בחיים, שאם משהו תקוע ולא מתקדם, זה כנראה לא הדבר שאני אמור לעשות (וזה מה שקרה לי עם התחום של עיצוב האתרים אליו ניסיתי להיכנס לפני הטינקרינג) מצד שני, זה שהרגשתי תקוע ושאין שום תזוזה בכיוון החדש שבחרתי, לא גרם לי לעזוב את אותו תחום, זה בטח לא קל אחרי שאתה משקיע כל כך הרבה אנרגיה, זמן וכסף ובמיוחד מבחינה מנטלית, המחשבה שאם זה לא זה אז מה כן???

מצד שני, אם דיברתי על כך שאני מאמין בזרימה, אני מאמין שכחלק מהזרימה אחת לכמה זמן מגיעה הזדמנות לשינוי. ואני חושב שזה היה מאוד משמעותי בעיני, מכיוון שזה גרם לי להיות ערני ולחכות לדבר הבא שיגיע. לנסות לזהות את ההזדמנות. וכשבאה הזדמנות, רעיון חדש, משהו שמישהו סיפר לי, או כל דבר אחר שברגע שאתה נחשף אליו אתה אומר לעצמך- למה שאני לא אעשה את זה? נראה לי שאני איהנה מזה..

זאת הנקודה שבה צריך להיות ערני ומספיק אמיץ בשביל להגיד אני הולך לנסות, כי רגע לאחר מכן יבואו מליון מחשבות שיגידו לך למה לא לעשות את זה. אך אם האינטואיציה שלך הייתה חיובית לגבי הדבר הזה, זה הזמן לקחת סיכון (זה תמיד כרוך בסיכון או לפחות ביציאה מאזור הנוחות) ופשוט לנסות. את התהליך עליו דיברתי עשיתי גם בעברי ובכל פעם הסתבר שזה לא זה. היום אני יודע להגיד שכל הפעמים שחשבתי שזה לא זה, היו בסופו של דבר שיעורים בדרך שהקנו לי את היכולות לעשות את מה שאני עושה היום. הבי"ס המקצועי בו למדתי שהטמיע בי את העולם הטכני, בפנימייה בה הבנתי כמה כוח יש לקבוצה ושלימודים זה יכול להיות גם דבר נחמד. לימודי העיצוב התעשייתי בהם הבנתי מהי הדרך הנכונה ללמוד, במפעל לבניית המכונות בו עבדתי ורכשתי המון ידע טכני וגם הבנתי איזה מעסיק אני לא רוצה להיות… היו עוד שיעורים רבים בדרך אשר נראו בשעתם כעוד מסלול שגוי בו בחרתי לצעוד והיום אני מבין כמה חשוב היה ללכת בדרך הזו.

בכל אופן אם אסכם את העניין, בכל ההחלטות שעשיתי, עניין הזרימה, ההזדמנויות והניסויי וטעיה היו דפוס קבוע עבורי ורק בזכות זה הגעתי לנקודה בה אני נמצא היום.

עם זאת חשוב להזכיר שזה לא שהגעתי ליעד. ומי אמר שיש יעד בכלל? החיים הם מסע ארוך של למידה והגשמה עצמית וזה לא נגמר עד שזה נגמר. אין לדעת מה יהיה או מה יקרה בעתיד. מה שאני כן יודע זה שלא משנה מה יקרה, אני אמשיך להאמין שתמיד יש זרימה, תמיד יבואו הזדמנויות ותמיד אנסה להיות ערני ואמיץ.

תמיד אמשיך לעשות טעויות, תמיד אמשיך ללמוד ולהתפתח ותמיד אשתדל לא לבקר את עצמי על דבר מה שהייתי יכול לעשות אחרת. אני עושה את המקסימום שלי ואם יש בי תחושה שאומרת שהייתי יכול לעשות יותר, אני עונה לעצמי שאם הייתי יכול כנראה שהייתי עושה אחרת. אם לא עשיתי, כנראה שעשיתי מה שיכולתי, אז הכל טוב 🙂

זיו רז.

תודה 🙂